יום הזיכרון

יום שלישי, 28 באפריל, 2009 | כללי

אני בוכה, אני שומעת את הסיפורים ונזכרת בחברים שלי, בכאב. שולמית אבדה את חיים ב 1973 בכניסה לתעלה. חיים שלח לה גלויה ואמר שהוא רוצה להתחתן. אבל הוא לא חזר. הסיפורים כואבים ואני שואלת את עצמי – איך אוכל לגרום לעולם שעובד בשביל כולם? הרי אני אומרת שזו האפשרות שאני, זו העמדה שלי…ואז הגעתי למסקנה שאם לא אמשיך להיות האפשרות הזו וליצור עולם שעובד, אז נפלנו בפח – בפח של השכול, בפח של מלחמות ואבדן. אני לא נכנעת, אני עומדת מול העצב ואמשיך ליצור חיים שבהם אנשים מגשימים את החלומות שלהם, ומבטאים ביטוי עצמי מלא. באהבה.

אין תגובות… עדיין.

כתיבת תגובה

צריך להכנס למערכת כדי לכתוב תגובה.

הפורום של לנדמרק ב Facebook